פרשת בא

פרשת בא 

פרשת בא היא הפרשה השלישית בספר שמות ועיקרה שלושת המכות האחרונות, ההכנות לפסח וכמובן יציאת מצרים. תקציר מפורט של הפרשה לאחר המאמרים.

מאמרים ודברי תורה לפרשת בא

החודש הזה לכם ראש חודשים - על מצוות קידוש החודש, לוח השנה העברי, שמות החודשים, ריחוק המולד האמיתי מהאמצעי ועוד אסטרונומיה יהודית.

למה אוכלים מצות בפסח - עיון בפרשה, מראה שהתשובה אינה כל כך פשוטה כפי שמקובל לחשוב

דברי תורה לפרשה - על קידוש החודש, ועל כך שבשני ישראל שיקרו למצרים

ודבר תורה נוסף של יואב, לכבוד הבר מצווה, על הפסוק: "עד מתי יהיה זה לנו למוקש"

כמה שנים ישבו בני ישראל במצרים - דבר תורה לילדים עם הרחבה למבוגרים העוסק בשאלה כמה שנים ישבו בני ישראל במצרים?

האם מכות מצרים היו נס? - מהי ההגדרה של נס, ומה היו מכות מצרים?

הפטרת פרשת בא - הסבר בהפטרת פרשת בא בספר ירמיהו העוסקת במפלת מצרים.

פרשת בא לילדים - תקציר הפרשה מעובד במיוחד לילדים.

ליל שימורים - על הביטוי המופיע לתיאור ליל יציאת מצרים ובמסגרת הסדרה מדע בפרשה על שימור מזון מימי קדם ועד ימינו.

מכת חושך - על המשותף לשלושת המכות בפרשת בא ומדוע דווקא החושך מפחיד כל כך?

ההיסטוריה הצבאית של מצרים - על נפוליאון ופרנצ'סקו מאיסיזי - במאמר אורח מרתק זה, מנתח בקצרה ידידי חובב ההיסטוריה, פיני קרישר, שני מסעות צבאיים כושלים לכיבוש מצרים ועומד על השווה והשונה ביניהם.

חידון לפרשת בא - חידות ציורים לפרשת בא, להנאת כל בני המשפחה קטנים וגדולים.

תפזורת לפרשת בא 

סטטיסיטיקה לפרשת בא - נתונים סטטיסטיים על מספר המילים הפסוקים והפרשיות בפרשת בא.

תקציר פרשת בא

בפרשת בא, מגיעה ישיבת בני ישראל בארץ מצרים לסיומה. עדיין נצרכות שלוש מכות נוספות עד שפרעה יסכים לשחרר את בני ישראל. פרעה הולך ומתרכך ברגעי המכות ולאחר מכת ארבה מוכן לשחרר את בני ישראל בתנאים מגבילים, משה דורש שחרור מלא ולזאת פרעה לא מוכן כלל.

לאחר מכת חושך פרעה אף מוסיף אזהרה למשה, שלא יראה יותר את פניו אחרת ימות. משה מקבל נבואה בעודו אצל פרעה על מכת בכורות, מוסר אותה לפרעה ועוזב את ארמון המלך בחורי אף.

רק בפרק י"ב, מופיע סוף סוף ציווי לבני ישראל וזו הפנייה הראשונה לבני ישראל מאז שהחלו המכות בפרשת וארא. הפנייה הראשונה היא בת פסוק אחד (פרק י"ב ב) ועוסקת בענייני קידוש החודש אבל לאחריה מגיעים לעניין המרכזי של חג הפסח ומופיעות ההנחיות המדויקות לגבי קורבן הפסח, מה יקרה במכת בכורות וחגיגת חג הפסח לדורות.

שימו לב שאיסור אכילת חמץ מופיע כבר בפסוקים אלו כאיסור לדורות לפני היציאה עצמה, ולא כמצווה שבאה לאחר שבני ישראל לא הספיקו להכין לחם.

משה מעביר את הדברים לבני ישראל. פעולה מרכזית באותו לילה הייתה שבני ישראל נצטוו למרוח את משקופי בתיהם בדם קורבן הפסח, וזאת על מנת למנוע מהמשחית לבוא אל בתיהם.

מיהו אותו משחית? אין זה ה' עצמו, שהרי כתוב בפירוש שה' הכה כל בכור בארץ מצרים בעצמו ולא על ידי מלאך או שליח. המשחית הוא מלאך המוות הרגיל. בעם גדול,  מתים מדי לילה אנשים באופן טבעי ונורמלי. המיוחד באותו לילה הוא שבו לא מת אף אחד מבני ישראל כלל. דבר זה בא להוכיח לפרעה עד כמה ההבדלה וההפרדה בין ישראל למצרים ממשית ויכולתו של ה' לשלוט בחיים ובמוות גבוהה. מספיק היה שימות אחד מבני ישראל כדי שפרעה לא ישתכנע. נקודה זהה מופיעה גם במכת דבר (פרק ט' ו): "... וממקנה בני ישראל לא מת אחד". אפילו שבאופן טבעי פרטים מסוימים במקנה מתים מדי יום, באותו פרק זמן לא מת אף פרט אחד וכל זאת על מנת להגדיל את רושם הנס.

פרעה קורא למשה ואהרון בלילה, לאחר חצות ולפני הזריחה וסוף סוף מורה להם לצאת . שימו לב אבל שבני ישראל נצטוו לא לצאת מהבתים עד הבוקר - וראו מאמר בשאלה מתי הייתה יציאת מצרים.

התורה מונה את מספר בני ישראל היוצאים כשש מאות אלף רגלי ומדגישה שאותו לילה יהיה ליל שימורים לדורות. לאחר תיאור יציאת מצרים התורה מפרטת עניינים נוספים במצוות קורבן הפסח ובנושא קדושת הבכורות בשתי פרשיות ומצווה לשים דברים אלו לאות ולזיכרון על הידיים ובין העיניים. זהו המקור למצוות תפילין (ואכן שתי פרשיות אלו בנוסף לפרשיות שמע ישראל הן הפרשיות הנכתבות בתוך התפילין).

אומנות בפרשת בא

להשלמת הפסקה נביא תמונה נוספת של מכות מצרים מאת הצייר האנגלי גוזף וויליאם טרנר (ראו תמונה גם בפרשת וארא). התמונה היא של מכת בכורות והיא מאפיינת את תמונותיו של טרנר. חלוקה של התמונה בין השמים לארץ, רקע ענקי, דרמטיזציה בשמים ודמויות קטנות במרכז.

מכת בכורות - ג'וזף וויליאם טרנר -1802 - מוזיאון טייט לונדון

הפרשה הקודמת
פרשת וארא
הפרשות הבאות
פרשת בשלח
פרשת יתרו
פרשת משפטים

פרשת וארא

פרשת וארא

פרשת השבוע,  היא הפרשה השנייה בספר שמות ועיקרה עוסק בשבע מתוך עשר המכות. תקציר מפורט לאחר רשימת ההפניות למאמרים.

מאמרים לפרשת וארא

על ההתגלות למשה בפרשת וארא והביטוי אני ה' - המאמר סוקר את ההבדלים בין שליחות הסנה הראשונה לבין השליחות המופיעה בתחילת פרשת וארא.

הרחבה על הקשיים בפתיחת פרשת וארא (מאמר זה הוא הרחבה למאמר הקודם ומומלץ לקרוא אותו אחריו).

ושמי ה' לא נודעתי להם - המשך העיון בתחילת פרשת וארא והסבר מהי אותה אי ידיעה של שם ה' שהייתה אצל האבות ותתחדש אצל משה. (מאמר זה הוא הרחבה נוספת לשני המאמרים הקודמים) 

דבר תורה לפרשת וארא - דבר תורה קצר על המכה שלפני מכת הדם - מכת התנין

הפטרת פרשת וארא - עיון בהפטרת פרשת וארא בספר יחזקאל

פרשת וארא לילדים - דבר תורה קצר לפרשת וארא המתאים במיוחד לילדים.

על דו-חיים וצפרדעים - בסדרת מדע בפרשה

תפזורת לפרשת וארא

חידת ציורים לפרשת וארא - חידות ציורים וחידות מילוליות לילדים ולמבוגרים בנושא פרשת וארא

סטטיסטיקה לפרשת וארא - נתונים סטטיסטיים על פרשת וארא

תקציר הפרשה

פרשת וארא ממשיכה מהמקום בו פרשת שמות הפסיקה. משה חוזר לדבר עם ה' (כנראה באותו המקום בו הייתה ההתגלות בסנה) ומתלונן כי הגאולה לא מגיעה. ה' מדגיש כי הוא יוציא את בני ישראל ביד חזקה ושב ומספר למשה את ההיסטוריה של האבות. ה' מחזק את דבריו ואת ההבטחות למשה ושולח אותו - שוב - לדבר אל בני ישראל ואל פרעה. בני ישראל לא יכולים לשמוע אל משה הם עסוקים בעבודה הקשה, משה שוב שואל את ה' איך פרעה ישמע אליו אם אפילו בני ישראל לא שמעו אליו.
כאן עושה הפרשה הפסקה ונותנת לנו פרשייה גניאולוגית שעיקרה להציג את משה ואהרון. אמנם הפרשה מתחילה בשבט ראובן ומונה גם את שמעון, אבל שם מונים רק דור בנים אחד ואילו בשבט לוי מונים כמה דורות, מפרטים את הגילאים של ראשי השושלת (לוי, קהת ועמרם) ומגיעים אפילו עד פינחס נכדו של אהרון.

לאחר תיאור השושלת, מופיעה חזרה על דברים שכבר היו בעבר (מאמר נרחב על הקשיים הנובעים מהחזרות בתחילת פרשת וארא). בסופו של דבר משה ואהרון מקבלים את שליחותם והולכים שוב אל פרעה.
לפני תחילת עשרה המכות ניתנת לפרעה הזדמנות נוספות לחזור בו והפעם מציגים גם אליו אות (האותות הראשונים בפרשת שמות הוצגו לבני ישראל בלבד). הפעם מטה אהרון הופך לתנין (חשוב לשים לב להבדל הזה. מטה משה נהפך לנחש מול בני ישראל ואילו מטהו של אהרון נהפך לתנין מול פרעה, וראו עוד באומנות למטה), חרטומי מצרים עושים גם הם כן ומטה אהרון בולע את מטותיהם אולם פרעה לא מתרשם מאותות אלו כלל.

עשרת המכות

כאן מתחילות עשרת המכות ששבע הראשונות מתוכן הן בפרשת וארא. חשוב לשים לב למספר דברים במכות. מי ביצע את המכה (משה, אהרון או שניהם), האם המכה הייתה לעיני פרעה? האם לוותה באזהרה? מה הייתה תגובת העם, תגובת החרטומים ותגובת פרעה עצמו? כמה זמן לקחה כל מכה? נעלה כאן רק מספר נקודות לדוגמה וקריאה איטית וזהירה מאד של הפרשה מומלצת.

שתי המכות הראשונות בוצעו על ידי אהרון, משה לא יכול היה להכות את היאור שכן היאור שמר והציל אותו (מידת הכרת הטוב). חרטומי מצרים הצליחו במכת דם ובמכת צפרדע (לא חוכמה גדולה, כל המים כבר היו דם וגם הצפרדעים עלו בעצמם מן היאור). במכת כינים הם כושלים ולא מצליחים להפוך חול לכינים. פרעה היה בעל יכולת סבילות גבוהה. כאשר משה מציע לסיים את מכת צפרדע ואפילו נותן לפרעה את האפשרות לבחור מתי המכה תיפסק, עונה פרעה מחר (כנראה חשב שמשה כיוון לזמן שממילא הצפרדעים יפסיקו לעלות).

רק במכת ערוב מתחילה ההפרדה בין עם ישראל למצרים (ראייה חזקה יותר למציאות של השגחה פרטית, מציאות בה פרעה כפר, היכולה לתת מכה מן השמים וגם לקבוע במי המכה תפגע ובמי המכה לא תיפגע). במכת הדבר ההבדל בין מקנה מצרים למקנה ישראל ברור והתורה מדגישה שממקנה בני ישראל לא מת אף אחד (נעסוק בנושא זה שוב בפרשת בא), גם במכת שחין שכמו מכת כינים באה מן העפר לא יכלו החרטומים לעמוד בפני משה (השחין פגע גם בהם) ומכת ברד מסיימת את פרשתנו באפיון חקלאי של מיני הדגן ותאריך צמיחתם (מידע שניתקל בו שוב בספר ויקרא). כמו כן במכת הברד האפשרות ניתנה גם למצרים להכניס את מקנם לדיר ולא להשאירו בשדה ואכן מתואר שהיו גם מצרים שכבר יראו את דבר ה' והגנו על רכושם. כמובן פרעה לאחר כל מכה רואה כי הוא הצליח לעבור אותה בשלום ולא משחרר את בני ישראל כלל, למרות הבטחותיו לשחרר ונכונותו לשחרר חלקים גדולים יותר של העם.

אומנות בפרשה

לשם המחשת הבלבול בין הנחש לתנין הבאתי את התמונה של ניקולא פוסן בה רואים כי מטה אהרון נהפך לנחש ולא כפי הכתוב בפסוקים לתנין. שגיאה זו חוזרת כמעט בכל היצירות בנושא זה. ייתכן והתרגום ללטינית/יוונית ומשם לשפות אירופאיות לא הבחין בין נחש לבין תנין. ייתכן גם וההוראה המיידית לאחר אירוע זה  למשה רבנו היא (שמות ז' ט"ו): "...והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך" פורשה בצורה מוטעית שמדובר באותו מטה (למרות שאנו רואים הבחנה ברורה בין המטה של אהרון לבין מטהו של משה, המכונה גם מטה האלוקים).

מטה אהרון נהפך לנחש - ניקולא פוסן 1647, לובר פריז 

הפרשה הקודמת 
פרשת שמות 
הפרשות הבאות

פרשת בא
פרשת בשלח
פרשת יתרו

קֹדֶשׁ - מילה לפרשת שמות

מילה בפרשה - פרשת שמות

המילה המיוחדת לפרשת שמות היא המילה קודש בפסוק: "וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַֽׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הֽוּא" (שמות ג' ה). זו לא הופעתה הראשונה של המילה בתורה. אלוקים קידש את יום השבת כבר בתחילת ספר בראשית ואחר כך מצאנו את קדש כשם מקום וגם את המילה קדשה כתיאור לאשה במקצוע פחות סימפטי.

לכן מספר בראשית נתקשה להבין את משמעות המילה. מהפסוק: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַֽעֲשֽׂוֹת" ברור שיש משהו מיוחד ביום זה והוא שונה מכל הימים הרגילים. כמו כן ברור שדרושה לכך סיבה. כלומר יום השבת היה יום רגיל ואז שודרג למעמד מיוחד על ידי האלוהים.

המילה קודש נדירה בספר בראשית, ובמשמעותה שלנו מופיעה רק לגבי השבת ויכולנו לחשוב שהופעתה תשמש בלעדית ליום השבת, או לדברים אחרים שהאל יצר. והנה כאן אנו מגלים שגם מקום יהיה קדוש, וזו קצת תעלומה ובפרט כזה שלא מצאנו שעדיין קרה בו משהו. מההוראה להסיר את הנעליים, אנו למדים שיש צורך גם בהתנהגות אחרת ביחס למשהו קדוש, התנהגות מכבדת יותר. בהמשך התורה השורש יופיע עוד עשרות פעמים ומכולן נוכל להבין את משמעותו, כמשהו שהחל את דרכו בעולם בצורה רגילה לחלוטין אולם עקב פעולה אנושית או של האל התעלה בדרגה. בהמשך התורה והתנ"ך נמצא שגם אנשים יכולים להתעלות לדרגת "איש קדוש", אולם זו לרוב בחירה של הקב"ה כפי שמפורש בפרשת קורח: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִֽי" (במדבר ט"ז ז), ולא החלטה אנושית אם כי הם בהחלט יכולים להיות מודעים לייחודו של איש מסוים כפי שאפשר לראות בדברי האישה השונמית לבעלה (מלכים ב' ד' ט): "וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד".

פרשת שמות

פרשת שמות

פרשת השבוע, פרשת שמות היא הפרשה הפותחת את חומש שמות ועיקרה תיאור שיעבוד בני ישראל במצרים, בלידתו של משה רבנו, גידולו בבית פרעה ובריחתו למדבר וההתגלות האלוקית בסנה שהחלה את המהלך של יציאת מצרים. תקציר מפורט של הפרשה מופיע לאחר ההפניות המאמרים.

מאמרים לפרשת שמות 

משה והסנה - ההתגלות של ה' למשה בסנה היא אירוע דרמטי המגולל בתוכו את כל סיפור יציאת מצרים.

על הצפנות, צפנים וקודים בפרשת שמות ובתורה - בסדרת מדע בפרשה.

הפטרת פרשת שמות (אשכנז ותימן) - עיון בהפטרות הפרשה לפי מנהגי אשכנז (ישעיהו) ותימן (יחזקאל).

הפטרת פרשת שמות (ספרד) - עיון בהפטרה לפי מנהג ספרד (ירמיהו).

דברי תורה לפרשת שמות -  דברי תורה של יואב לפרשה ומאמר אורח מאת ד"ר אמיר שוורץ .

פרשת שמות לילדים - דבר תורה מעובד לילדים ותקציר של הפרשה.

למה דווקא הסנה - דבר תורה לנוער לפרשת שמות העוסק בשאלה למה דווקא נבחר הסנה כאמצעי ההתגלות בעקבות פרשנים ומדרשים.

בין משה לשמואל - המאמר סוקר את הדמיון בין הנביאים הגדולים משה ושמואל החל מרגע לידתם ומביא מקבילות רבות ביניהם.

חידות לפרשת שמות

תפזורת לפרשת שמות

 סטטיסטיקה לפרשת שמות - סטטיסטיקות שונות על פרשת שמות

תקציר פרשת שמות

פרשת שמות נפתחת בחזרה על שמות בני ישראל היורדים למצרים. 

פרק א'

ברשימה המופיעה בתחילת הפרק נמנים רק בני יעקב עצמם (ללא נכדים) תוך חזרה על המספר המכונן של שבעים נפש.

לאחר שיוסף ואחיו מתים ובני ישראל מתרבים מתחלפת המלוכה במצרים. במצרים שושלות המלוכה התחלפו לעתים קרובות והאפשרות של מלך חדש שבאמת לא הכיר את יוסף כלל היא הגיונית  (מובאת גם דעה שנתחדשו הגזרות של מלך שהכיר אבל "החליט" לשכוח את יוסף).

המצרים מוטרדים שמא עם ישראל יצטרף בשעת מלחמה לאחד מאויבי מצרים. לצורך דיכוים מחליטים למסות אותם ולהפכם לעבדים. השעבוד רק הולך ומחריף והעבודה נהיית קשה יותר ויותר, עד שבסוף פרעה מצווה את המיילדות (בכתוב מופיעות רק שתיים מהן אבל יש להניח שהן פרט המייצג את הכלל) להמית את הבנים. לאחר שגם תכנית זו לא מצליחה פרעה גוזר גזירה כללית לכל עמו שכל בן הנולד יש להשליכו ליאור.

פרק ב' 

בדיוק בתקופה סוערת זו נולד משה רבנו. לאחר הלידה אמו מחביאה אותו בביתה אולם כאשר היא אינה יכולה להחביאו יותר היא מכינה לו תיבת גומא מוגנת ממים ומשאירה אותו על שפת היאור ומשאירה את אחות הילד לראות מה יקרה.

שימו לב, בניגוד לשירי הילדים התיבה לא מונחת ביאור עצמו אלא מוחבאת על שפת היאור. המדרשים אומרים כי יוכבד, אם משה, ילדה לפני זמנה ולאחר שלושה חודשים פחדה מחיפושים בביתה. נראה כי התיבה הוחבאה בצורה שתאפשר לה לקחת את משה בחזרה. ליאור מגיעה בת פרעה. בת פרעה רוחצת ביאור ורואה את מה שנערותיה ההולכות על יד היאור לא יכולות לראות. את התיבה מוחבאת בתוך קני הסוף. בת פרעה לוקחת את התיבה ורואה מיד שמדובר בילד עברי (ומבינה מיד שלפי ציווי אביה על הילד הזה לסיים את חייו בתוך היאור) אך היא מרחמת עליו. אחותו של הילד מגלה תושייה ומציעה להביא מינקת לילד וכמובן מביאה את אמה. אם הילד מניקה אותו במשך זמן מה (בביתה) ולאחר מכן מוסרת את הילד לידי בת פרעה.

מדוע אם משה לא השאירה אותו אצלה? ייתכן וגם שעבר זמן מה מהלידה משה עדיין לא היה מוגן והיה יכול להיתפס על ידי חיילי פרעה, אבל כאשר הילד הוא של בת פרעה, הוא מוגן וגורלו בטוח. בת פרעה מכנה את הילד משה.

משה גדל ויוצא אל אחיו ורואה אותם סובלים. משה רואה איש מצרי מכה איש עברי וכתגובה הורג משה את המצרי. הדבר מגיע לידיעת פרעה ופרעה מבין שהצרה ממנה חשש מתרחשת ממש בתוך ביתו. קשה להאמין שפרעה היה מוטרד מהרג המצרי (שהרי חיי אדם לא נחשבו יותר מדי בממלכת מצרים של אז) אלא מכך שהנסיך העברי, הורג איש מצרי בשביל להציל איש עברי אחר.

משה בורח למדין ושוב נתקל במקרה של חוסר צדק, הרועים הגברים מגרשים את בנות יתרו מהבאר. משה נחלץ לעזרתן ומשקה את צאנן. משה מגיע לבית יתרו , נושא את ציפורה בתו לאשה ואף נולד לו בן הנקרא בשם גרשם. במקביל מסופר כי מלך מצרים מת ובני ישראל נאנחים ואלוקים שומע את נאקתם וזוכר את בריתו. יש לשים לב כי עד מקום זה בפרשת שמות לא נזכר שם ה' כלל. נזכר רק שם אלוקות.

פרק ג' 

משה משמש כרועה צאן (מקצועם של כל אבות האומה) ומגיע לאזור שיתברר כי הוא הר האלוקים ורואה שם מחזה מוזר של שיח סנה שבוער ואינו מפסיק לבעור (למרות שסנה הוא שיח שנאכל במהירות). כשמשה מתקרב הוא שומע את קול אלוקים מדבר אליו ומספר לו שהוא האלוקים של אברהם יצחק ויעקב וכי עליו מוטלת השליחות של הוצאת בני ישראל ממצרים והבאתם אל ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש. זוהי הופעתו הראשונה של הביטוי הידוע בתורה.

משה מנסה להתחמק מהשליחות ללא הצלחה. האלוקים מגלה למשה את שמו, שם ה' ומוסר עליו לדבר אל בני ישראל תוך שימוש בשם זה וכמובן את מילות הצופן "פקד פקדתי". בהמשך ה' מגלה למשה את התכנית, את העובדה שמצרים ופרעה יקבלו מכות, את הצורך לשאול כלים ממצרים על מנת לצאת בעושר ונותן למשה שלושה אותות להראות לבני ישראל (פרק ד').

עוד מוסיף ה' שמשה לא יהיה לבד ואהרון אחיו יעזור לו בשליחות. משה חוזר למצרים ומדבר אל בני ישראל ומראה להם את האותות ונראה שיש הצלחה. בני ישראל מאמינים כי הגאולה מתקרבת.

פרק ה' 

בפרק זהב באים משה ואהרון לפרעה שכלל אינו מתרגש ולא מוכן לשמוע מכלום. פרעה אינו יודע מי זה ה' ואין לו שום כוונה לשלח את בני ישראל. להפך, פרעה אפילו מקשה את הגזרות שלו וגורם למירמור רב אצל בני ישראל כלפי משה ואהרון. הפרשה מסתיימת ונראה שהמצב רק נהייה גרוע יותר, ה' מרגיע את משה ואומר לו שהתכנית רק החלה ובסופו של דבר פרעה לא רק שישלח את בני ישראל אלא יגרש אותם מארצו.

אומנות בפרשת שמות

משה ואהרון לפני פרעה - בנג'מין ווסט - מוזיאון אוניברסיטות בוב ג'ונס

 הטקסט המלא של פרשת שמות מאתר מכון ממרא

הפרשה הקודמת
פרשת ויחי
הפרשות הבאות
פרשת וארא
פרשת בא
פרשת בשלח